בסיום גן חובה נדרש הילד לעבור ממסגרת שעיקר פעילותה מאפשרת מידה רבה של דרור ליצירתיות שלו, למסגרת פורמלית, הדורשת מסוגלות לריכוז ממושך מהלך מספר שעות ביום, תוך עמידה במשימות ויעדים.
המעבר מגן לבית הספר כרוך, אם כן, בשינוי תפיסתי משמעותי, כשלעיתים המוכנות לכיתה א' הינה חסרה, ולא תואמת את יכולותיו של הילד, בהיבט הקוגניטיבי, החברתי, ההתנהגותי או הרגשי. קלות המעבר, או הקשיים שבו, באים לידי ביטוי באופן שונה מילד לילד, בהתאם לאותה דרגת בשלות.
על מנת להבין את מהות המעבר מהגן אל בית הספר, יש לתת את הדעת אל מספר הבדלים משמעותיים בין שתי המסגרות: גן הילדים מהווה מעין מסגרת משפחתית, המורכבת בדרך כלל משנתון גיל אחד או שניים, וכן גננת וסייעת הקרובות פיזית ורגשית אל הילדים, ומשמשות כמתווכות בינם לבין סביבתם על פי צרכיו הפרטניים של כל ילד.
המסגרת הבית הספרית מהווה ניגוד גמור לאותה סביבה אינטימית שאפיינה את הגן. היא כוללת מבנה גדול המכיל מספר רב של כיתות, תלמידים ומבוגרים בעלי תפקידים שונים. הילד נדרש ליכולת עצמית של התארגנות, פתרון בעיות בהיקף רחב בהרבה משהכיר קודם, נדרש למציאת מקומו בסביבה חברתית בעלת אופי שונה ממה שהכיר עד כה. כן הוא נדרש למשמעת עצמית ברמה גבוהה בהרבה משנדרש קודם, לריסון וליכולת מוגברת לדחות סיפוקים. מוכנותו לכיתה א' תלויה למעשה ביכולת ההסתגלות בכל ההיבטים הללו.
נהוג לבחון את שאלת המוכנות של הילד לכיתה א' על פי ארבעה אספקטים: התחום הקוגניטיבי, המוטורי¬-פיזי, הרגשי והחברתי. קיימת חשיבות משמעותית לקיום האיזון בהיבט ההתפתחותי בין התחומים השונים, שכן כל חסר באחד מהם עשוי להתניע בעייתיות גם בתחום אחר, שבו מוכנותו הינה תקינה לכאורה.
בתחום הקוגניטיבי מוכנות של ילד לכיתה א' מורכבת מבשלות תהליכי למידה, תהליכי חשיבה, ויכולת לפתור בעיות. הבשלות כוללת את המעבר מחשיבה אסוציאטיבית לחשיבה ממוקדת וקונקרטית. היא באה לידי ביטוי גם במוטיבציה פנימית לרכישת ידע, במסוגלות לשאול שאלות, בכושר התבטאות, הגייה תקנית ושימוש נכון במילות יחס ופעלים. שיבושי היגוי עשויים להוביל לפגיעה קשה בהיבט החברתי ובדימוי העצמי של הילד (-היבט רגשי). אספקטים נוספים הדורשים בשלות הם מיקוד הקשב למשך פרקי זמן סבירים, תפיסה חזותית על אף קווי דמיון הרבים בין הצורות והאותיות השונות, זיכרון חזותי, זיכרון שמיעתי ועוד.
מוכנות בתחום הפיזי-מוטורימוטוריקה גסה בגילאים הללו כוללת את היכולת לרוץ ולדלג, להתנועע ללא מעידות מיותרות, וכן לדעת לקפוץ על שתי רגלים ועל רגל אחת. בנסיבות של כבדות תנועה או מגושמות מומלץ לפנות להתעמלות טיפולית או לריפוי בעיסוק.
המוטוריקה העדינה כוללת את המסוגלות לאחוז בעיפרון בדרך בוגרת, ולשרטט באיכות טובה צורות בסיסיות. כמו כן נדרש הילד לדעת לאחוז ולהשתמש נכונה במספריים.
מצב חדש ולא מוכר דורש הסתגלות. נדרשת מהילד היכולת לעכל את השינוי, להפנים אותו ולבצע את ההתאמות הנכונות. היעדר הבשלות הרגשית תתבטא בחסר ביכולת זו.
בתחום החברתי נדרש הילד למיומנויות שתאפשרנה לו להתחבר וליצור קשרים עם ילדים אחרים, כשהדבר כרוך בהבנה של החוקים החברתיים ובקבלתם, לרבות ריסון הקנאה, הרכושנות והתוקפנות, לטובת שיתופי פעולה.
מובן שלפן הרגשי ולפן החברתי יחסי גומלין אדוקים של השפעה הדדית. היעדר מוכנות רגשית תוביל לבעיות חברתיות, ובעיה חברתית תמצא ביטוייה מיד בתחום הרגשי. וההיפך נכון גם הוא – הצלחות בתחום אחד ישפיעו לחיוב על המצב בתחום האחר.
כיום ישנם חוגי הכנה לכיתה א', שמטרתם לאפשר לילד להגיע לאותו מעבר טראומטי עם איזושהי הטרמה מידעית ותפקודית, שתסייע לו להתמקד בחומר הנלמד, תוך הפחתה, ככל שניתן, של קשיים שאינם קשורים ישירות ללמידה עצמה. ההכנה אמורה לצייר את המעבר כחוויה חיובית, לרכך את פתאומיות השינוי, וכך לאפשר לילד לחוש בטוח יותר.
ציפי כץ – תרפיסטית נוירו התפתחותית תפקודית. עוסקת בהפרעות קשב וריכוז, בלקויות למידה וכישורי למידה, הפרעות בויסות החושי ומוכנות לכיתה א'.בוגרת מגוון רחב של גישות טיפוליות: אימון אישי, אימון קוגניטיבי- התנהגותי, העשרה אינסטרומנטלית של פרופסור פוירשטיין, כישורי למידה של רמי כץ, שיטת אלבאום - איזון הגוף, שיטת רביב, טיפולי מגע שונים - התמחות בילדים עם בעיות קשב וריכוז. בעלת ניסיון רב ומוכח בהתאמת הטיפול לצרכים הספציפיים, בשיפור תפקודים משמעותי, ובסיוע למימוש מירב הפוטנציאל של המטופלים.
